כיסא פנוי

תובנות בעקבות הספר 'כיסא פנוי' ( The Casual Vacancy ) 


חדש - הרצאה בעקבות כסא פנוי


"אור האלוהים מאיר מתוך כל נשמה" – בעקבות דמותה של קריסטל ווידון

תקציר

עמוד מתעדכן מתוך פרסומים של אמנון הלל בקבוצת הפייסבוק של סוד הקסם.


* ספויילרים בהמשך *











    תוכן לפי תאריך פרסום הפוסטים:





    *הציטוטים בעברית ומספרי העמודים  מתוך:
    רולינג, ג'יי.קיי. כיסא פנוי.(תרגום: אסף גברון). ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות /ספרי חמד. 2013.




מי הגיבור של הספר?


רולינג עוקבת אחר דמויות רבות ומגוונות לאורך הספר ונצמדת לנקודות מבטם ומחשבותיהם. אז מי בעצם הגיבור/ה/ים? 

בארי פרבראדר (Fairbrother) מתברר - ונותר גם בסיום - דמות מוסרית וראויה ואדם טוב - קוטב חיובי מול הווארד מוליסון (יחד עם אשתו ובנו) שהוא הקוטב השלילי (וגם הוא לא משתנה). אלא שבארי נפטר מייד בתחילת הספר ונותר 'קפוא' ואינו הגיבור במובן דמות משמעותית שעוברת שינוי במהלך העלילה. 

ברור שצריך לחפש את הגיבורים מתוך חמשת בני הנוער שאנו נצמדים אליהם - אנדרו פרייס, פטס וול, סוקווינדר ג'וונדה, גאיה בודן וקריסטל ווידון. גאיה ואנדרו מעניינים אמנם ויש להם חשיבות אך השינוי שלהם מינורי יחסית ושניהם עוזבים את פגפורד בסיום הספר. ניתן לכן להתמקד בשלישיה פטס, קריסטל וסוקווינדר. 

פטס הוא דמות מרכזית שעוברת שינוי גדול. חטאיו ומעשי העבר שלו וטראומת הטביעה של רובי מותירים אותו בחרטה עמוקה אך כאדם שבור ולא כגיבור שניתן להזדהות איתו אלא יותר כלקח ורחמים כלפיו.

נותרנו עם קריסטל וסוקווינדר שהם הציר המרכזי ברומן שנקשר עמוקות לבארי פרבראדר (ולא במקרה עמודי הסיום נוגעים לשלושתם וגם התמונה המשותפת של שתי הנערות במרכז התצלום עם בארי והחותרות בקיר משפחת ג'וונדה בקרבת מרכז הרומן - עמ 333) סוקווינדר וקריסטל הן למעשה הגיבורות גם במובן החיובי כצלולות וטהורות למרות הנסיבות, כמוסריות ואחראיות, כהגונות וחורגות מהאנוכיות והאגו (הרומן כונה על ידי רולינג "אחריות" במשך הכתיבה שלה ועל כך בפוסטים הבאים). 
התאבדותה העצובה של קריסטל אחרי הטרגדיה האיומה של רובי ומעשיה האמיצים של סוקווינדר בנהר ולאחריו הופכים את סוקווינדר עצמה לגיבורת הרומן שעברה את השינוי המשמעותי והחיובי ומסוגלת להמשיך הלאה (בניגוד לבארי וקריסטל).

סוקווינדר נראתה תחילה דמות שולית (יחסית לאנדרו ופטס וקריסטל או דמויות המבוגרים) אך ללא ספק עוברת הטהרות ב'הטבלה' בנהר מתוך האומץ והנחישות לעשות את הדבר הנכון ולקפוץ לנהר ולנסות להציל את רובי הקטן. סוקווינדר מרגישה שהיטהרה מהצורך לחתוך את עצמה, אוספת כסף מהתושבים למצבות וארונות מתים לקריסטל ורובי, מתעקשת שהלוויה תהיה בפגפורד ובכנסיה שקריסטל הכירה ושיהיה טקס בבית הספר סנט מייקל. סוקווינדר הולכת לבדה ל'שדות' ומשכנעת את טרי לגבי הטקס ובעצם הופכת לעצמאית ובעלת בטחון עצמי ומוסרית ובעצם הממשיכה האמיתית של בארי פרבראדר ושל קריסטל וידון. 

אז אם הגעתם עד כאן זה אומר שקראתם ובטח יש לכם מה להוסיף בנושא (או לפרסם תובנות משלכם בנפרד)

תגובות:
ענת ברלב מה שחשוב וכדאי שתוסיף זה את המצב של סוקווינדר בהתחלה ואת הדרך שהיא עוברת - מילדה חסרת בטחון ששונאת את עצמה ו"חולמת" על טביעה וחותכת את עצמה, למי שהיא בסוף - "המבוגרת האחראית" שמפיקה את הלוויה, לא מתוך תחושת חובה אלא מתוך אמונה אמיתית ואהדה לקריסטל, וגם לא מתוך רצון להתחבב על הוריה.

ענת ברלב ולגבי קריסטל - אני חושבת שהיא גיבורה טראגית. קריסטל כבר לא רוצה להיות עם פטס ובכל זאת נפגשת איתו לעשות סקס כדי לנסות להיכנס להריון ואז לקבל תמיכה מהמשפחה של פטס - תמיכה שהיא לא רוצה בשביל עצמה אלא בשביל להציל את רובי. היא ממש מקריבה את עצמה - שוכבת עם פטס גם אם היא ממש לא רוצה את זה. ובסוף קורה שדווקא ההקרבה שלה היא שגורמת לרובי למות וזה כל כך טראגי וכל כך נורא שפשוט אי אפשר. מה שעוד יותר נורא זה שאף אחד מתושבי העיירה לא יודע שמה שקריסטל עשתה בעצם היה סוג של מעשה אצילי שנועד לחלוטין לטובת רובי ולא לטובתה שלה. זהו מעשה גבורה שאף אחד לא מודע לגבורתיות שבו. מה יכול להיות יותר טראגי מזה.

ענת ברלב אמנון אומר שהיא לא גיבורה טראגית לפי ההגדרה של המחזות הקלאסיים (אדיפוס וכאלה). אבל - למי איכפת...

Amnon Halel ענת - צודקת לגבי הדרך של סוקווינדר וכמובן התובנות על קריסטל וסופה הטרגי והאירוניה הנוראה שבפער בין המניעים הטהורים שלה על רקע הגורל/נסיבות העגומות לבין התוצאות המדכאות של מעשיה בסיום.
לא רציתי שזה יהפוך למאמר אז מקדיש בנפרד בהמשך פוסטים וכמובן לסוק וקריס.

נגה ברלב קריסטל שוכבת עם החבר שלה בגלל שהיא בהריון בגלל שנאנסה ע"י החבר של אמא שלה. היא רוצה להצדיק את הריונה ע"י זה כי לא רוצה לספר על האונס כי היא יודעת שלא יאמינו לה.

Amnon Halel נגה - נראה לי שאנחנו לא יודעים (וגם היא לא) אם היא בהריון מהאונס של אובו. בעיקר היא מפחדת להשאיר את רובי אצל טרי אחרי שטרי חזרה להרואין ואחרי שאובו מסתובב בבית ווכנראה גם פוגע ברובי מינית. 
על כל פנים, את צודקת שהאונס של קריסטל הוא חלק נורא שדוחף אותה למעשים לאחר מכן והתחושה שלה שאין מוצא. סבתא רבא קת' מתה, בארי מת והיא 'מדברת' אליו אבל ברור הוא לא יכול לעזור לה, היא חושבת על קיי העובדת הסוציאלית ברחוב הופ ('תקווה') אבל החליפו את קיי והיא לא סומכת על מטי, היא מנסה אצל ההורים של ליאם אבל אמא של ליאם מגרשת אותה כשבאה עם רובי, היא לא סומכת על טסה וול היועצת (בצדק). 
אין לה כסף אפילו לממתק או אוטובוס, אין לה בית ולא מישהו לפנות אליו (בתחושה שלה שהרי קיי למשל היתה עוזרת) והיא מיואשת. 
לכן היא משכנעת את עצמה שאין לה ברירה אלא להיכנס להריון מפטס ולקוות לסיוע כלכלי לגידול התינוק ורובי על ידי קאבי וטסה וול. ההמשך טרגי.
יום ‏רביעי 22 מאי 2013‏


קריסטל ווידון - מדרש שם

קריסטל ווידון Krystal Weedon
שם המשפחה נשמע כמו 'שהשתינו על' וקריסטל נשמע כמו Crystal במובן צלילות ובדולח או גביש טהור. אולי במשמעות סמלית של 'טהורה שהשתינו עליה' (החברה /נסיבות החיים/ הגורל). 
היו שהציעו שאולי קריסטל רומז אל Christ - ישו. כלומר כטהורה שנענשת ונושאת את חטאי האחרים והחברה שמשתינה עליה (על כך בהמשך בפוסט על הנצרות) . קריסטל וקריס (ב- C) וכנראה גם טרי הם גם כינויי רחוב לסמי מתאמפטמינים. טרי אמנם מכורה להרואין אך אולי יש גם קשר רומז שכן גם שם המשפחה מכיל Weed במובן מריחואנה. 
ווידון מתקשר גם לעשב שוטה ואולי גם בכך רמז לתפיסה של רבים מהפגפורדים ל'עשבים השוטים' מ'השדות' כמו משפחתה של קריסטל. 
הצעות שלכם ופרשנויות יתקבלו בברכה.



רובי ווידון כמשל 


לקראת סיום הרומן, מוסיף המספר בהערת סוגריים על רובי בן השלוש וחצי שהכל בפגפורד "דיברו עליו כאל תינוק המים, המלאך הטהור והעדין שכולם היו מרעיפים עליו אהבה לו רק היו יכולים להציל אותו.". ואילו קריסטל המסכנה והטהורה בכוונותיה וחסרת האונים מוצגת לאחר מותה "כייצור חסר נשמה שהרדיפה שלו אחרי מה שהמבוגרים כינו 'סיפוקים מיידיים' הובילה למותו של ילד תמים." (עמ' 542)
עבור הקוראים שמכירים את סיפורה הטרגי של קריסטל האירוניה בולטת. ובעיקר בולטת הצביעות של תושבי העיירה ביחס לטענות על רדיפה אחרי 'סיפוקים מיידיים', לגבי 'חוסר נשמה' וחוסר אחריות. 

אם נסכם את האירועים נראה כי רובי - ילד קטן שמודגש שגילו פחות מארבע - משוטט לבדו ולעיתים גם מיילל על גדת הנהר המהיר והמסוכן ובקרבת כביש ראשי בעיירה. גבר ושתי נשים (ואמהות) פוגשים אותו כל אחד בנפרד ולא עוצרים או תוהים מה הוא עושה לבד, לא מסייעים לו או מחפשים את הוריו או מי שמשגיח עליו והילד הצמא והמתוסכל שאיבד את דרכו ואת אחותו מחליק לנהר וטובע. יש כאן משל קשה על מצב הקהילה והוא מודגש דרך הסיפור של כל אחד מהפוגשים ברובי כפי שיפורט להלן.

גווין יוז-
גווין העו"ד הולך אל מרי ורואה את רובי בספסל ליד הנהר אך ממשיך ללכת ומתעלם (עמ' 505). אחרי ביקור קצר ומאכזב אצל מרי הוא שוב עובר ורואה את רובי הולך לבדו, מוכתם משוקולד, מלוכלך ומוזנח. שוב גווין פשוט מתעלם (עמ' 513). אפילו לאחר שרובי טבע הוא כלל לא מתעניין ושוכח (!) שבכלל ראה את רובי. כמובן שאינו לוקח אחריות או מרגיש אשם באופן כלשהו (עמ' 549). גווין עסוק בעצמו וטרוד במחשבות שטחיות ורדיפה אחרי סיפוקים מיידיים עם מרי. הוא מנותק לחלוטין מכל אחריות ואכפתיות. 

(אגב, יש שהשוו אותו לעו"ד קלמנס - גיבור הרומן 'הנפילה' של אלבר קאמי שעובר על גשר ומבחין באישה שעומדת לקפוץ ולהתאבד ואינו עושה דבר ולאחר מכן מתייסר כל הרומן ומנסה לתקן את דרכו ונוצר שיח פילוסופי מעמיק. גווין יוז הוא ניגוד גם לגיבורו של קאמי משום שכלל לא מבין שיש כאן בעיה ואינו לוקח כל אחריות גם בדיעבד וממשיך בחייו הטפלים והתפלים. על כך בפוסט נפרד...)

שירלי מוליסון -
שירלי - אמא וסבתא בעצמה - הולכת מבית הקפה החדש עם מזרק האדרנלין במטרה להרוג את הווארד לאחר שהתבררה לה הבגידה שלו עם מורין. היא רואה את רובי הפעוט ואף שומעת יללות שלו אך גם היא מתעלמת (עמ' 514-515). שירלי מרוכזת רק בעצמה ובסיפוק הנקמה בהווארד והפיכתה לאלמנה מוערכת כמו מרי פרבראדר (באמצעות הזרקת האדרנלין של אנדרו). אחרי המוות לא רק שאינה לוקחת אחריות או מתחרטת אלא משקרת במצח נחושה על כך. היא בטעות פולטת שראתה את רובי ממש ליד הנהר ואז מייד מוסיפה שקר שמיהרה כי דאגה מאד להווארד ולכן לא התייחסה לכך. היא מגדילה לעשות ולהאשים את קריסטל ופטס בצורה גועלית. (עמ' 542).

סמנתה מוליסון - 
סמנתה - גם כן אמא - הולכת ברחוב ורואה את רובי. היא אפילו ממש מסתכלת לו בעיניים (!) אך גם היא מתעלמת וממשיכה בדרכה ועסוקה בעצמה ובלהתחמק משירלי (עמ' 514). אלא להבדיל מגווין ושירלי, סמנתה תוהה בפני עצמה בכנות אחרי המוות של רובי האם לא היתה עוזרת לפעוט המסכן אם היה יותר נקי ופחות מוזנח 
סמנתה חווה רגשות אשם קשים, מביעה חרטה ועוברת שינוי גדול בסיום כפי שיוסבר בפוסט אחר על דמותה (עמ' 546-548)

סוקווינדר ג'וונדה - 
פרט לגווין, שירלי וסמנתה פוגשת את רובי גם סוקווינדר ג'וונדה. סוקווינדר צועדת לנהר (בדרך ליארוויל כדי לחתוך עצמה במלון) ותחילה מנסה להתחמק מקריסטל הצועקת על הגשר בייאוש לרובי. אלא שברגע שסוקווינדר מבחינה ברובי בנהר היא לא מהססת לרגע ומייד מזנקת למים ועושה הכל להציל את רובי, גם במחיר הטביעה שלה איתו (וניצלת בקושי). (עמ' 516). סוקווינדר הופכת לגיבורה קודם כל עבורינו הקוראים והרוח האמיתית של בארי פרבראדר, חברת אמת לקריסטל ואדם מוסרי ואמיץ שחורג מעצמו ומגיב באחריות ואכפתיות מול המציאות הקשה.

חשוב לציין שסטוארט פטס וול מתגלה אף הוא כפחדן ועלוב. נראה שאינו צועק ואינו עוזר לקריסטל לחפש את רובי ואחרי שמתברר שרובי בנהר הוא בורח ומסתתר בקאבי הול אפילו לפני שנודע גורלו של רובי. פטס יתחרט ויעבור שינוי גדול לאחר מכן (על כך גם כן בפוסט נפרד).

אין ספק שהשיא של הרומן בסצנה המזעזעת עם רובי וקריסטל מעביר אותנו הקוראים -ויותר מכך גם בקריאות החוזרות - מסע מטלטל. ובעיני גם הבנה שיש כאן אירוע סמלי שנועד להדגיש את הרעיונות של הרומן שכפי שכבר כתבתי כונה על ידי רולינג עצמה לא במקרה בשם העבודה הזמני - "אחריות".

אז מה אפשר להסיק מסיפורו של רובי בעיניכם?

עדכון אוגוסט 2013: רולינג ענתה לאחרונה בהרחבה לשאלה של קוראים שהתפרסמה באתר goodreads.com
התשובה מרתקת ומשתלבת היטב עם הדגשים בפוסטים אלו. מומלץ מאד לקרוא (אנגלית). קישור

מוטיב ההקאה 


עוד לא עשיתי קריאה שיטתית אבל האם גם אתם הבחנתם בכמות ההקאות ואזכורי קיא ובחילה ברומן על ידי דמויות שונות? נראה לי שיש כאן מוטיב מעניין בהקשר למצב החברתי והההקאה או הבחילה כסמליים. אולי סמל לגועל שמצטבר בקהילה ובקרב רוב חבריה ואולי רמז ליכולתו של אדם להשתחרר ולהיטהר אחרי 'ההקאה' ולא רק פיזית אלא גם להתנקות ולגלות יכולת להשתנות.

דוגמאות?

סמנתה מוליסון מתוארת כמרגישה גועל עולה "כמו קיא בגרון" -ובצדק - בגלל התנהגותן של מורין ושירלי שעטות על הרכילות לגבי פרמינדר וסבתא קת וגילוי הודעת 'הרוח' של בארי על סיימון פרייס (עמ' 309)

פטרישה - פטי - מוליסון מספרת שהתהפכו לה המעיים כשראתה את מורין רוקדת צמוד עם הווארד פטי מספרת לאנדרו וסוקווינדר וגאיה השיכורה על הטראומה שלה מגיל 12 כשגילתה את מורין והווארד וקיבלה 5 לירות כדי לא לספר לשירלי. 

גאיה בודן אמנם הרגישה בחילה לפני הסיפור אך מגיבה בהקאה אולי לא רק בגלל האלכוהול. (עמ' 480)

אנדרו פרייס עצמו מרגיש צורך להקיא כביכול מהוודקה אך מקיא בפועל אחרי שמתנשק עם סמנתה מוליסון שעצמה סובלת לאחר מכן מבחילה קשה ולא רק מהאלכוהול (עמ' 482-483). 

ואולי בניגוד לכל אלו, גם סוקווינדר מקיאה. אלא שהיא מקיאה מים לאחר שניסתה להציל את רובי ונכשלה וכמעט טבעה (עמ' 518). היא מקיאה שוב פעם באוטו של משפחתה (עמ' 527).

ולסיום נחזור ממש לפתיחת הרומן לסצנה הראשונה והחשובה של מותו של בארי שמתמוטט ליד מועדון הגולף ושוכב "בשלולית של קיא" (עמ' 13).

מה דעתכם? האם מצאתם עוד הקאות ובחילות או יש לכם רעיונות לקשור את הדברים? 


רמזים מטרימים - הטביעה בנהר


יש לא מעט רמזים מטרימים שבקריאה השנייה בולטים לעין לגבי הנהר המסוכן ולגבי הטביעה ובעיקר לגבי המסע המשמעותי של סוקווינדר. הקריאה השנייה ובוודאי הבאות מעידות שוב על התכנון המצויין של רולינג .

בחלק השני של הספר מתוך שבעה (!) חלקים, המספר צמוד לסוקווינדר בערב בחדרה בקטע אפל של רצון להתאבד בטביעה."היא אהבה לחשוב על לטבוע, לשקוע במים ירוקים וקרירים, להרגיש איך היא נלחצת באיטיות אל הכלום..." (עמ' 167). נרמז שהיא כועסת על עצמה שכביכול אין לה אומץ ("לו יכלה להתאבד רק בכוח הרצון והמחשבה, היתה עושה את זה בלי היסוס." (167).

בהמשך אנו מתבשרים ש"נהר אור הבוצי געש על שברי המחשב הגנוב שנזרק מגשר האבן הישן בחצות" (323) ומבינים שסיימון ואנדרו השליכו אותו כדי להפטר מהראיות. לא רק שסוקווינדר נחתכת עמוקות ברגל מהמסך השבור בנהר (516) אלא שיש קשר נוסף כי המחשב הגנוב הוחבא על ידי אובו בביתו של רובי וידון. כלומר שהמחשב שטובע בנהר רומז אף הוא לרובי שיטבע בסיום.

ובחזרה לסוקווינדר. סוק נזכרת שנקראה בבית הספר היסודי לספר בכיתה על הדת הסיקית של משפחתה. היא סיפרה על המייסד - גורו ננאק ועל הסיפור המפורסם שטבע בנהר אך חזר לחיים אחרי שלושה (!) ימים (338). הילדים משתוממים והיא עצמה רוצה לנופף בסיפור הדומה של ישו אך לא אוזרת אומץ.

לאחר מכן, אנחנו פוגשים את סוק בשירותים בבית הספר מיואשת מההצקות של פטס ונוסף להן ההתפרצות של קריסטל לגבי סבתא קת ופרמינדר. היא שוב מייחלת במחשבות למות. היא מהרהרת ופוסלת אפשרות של קפיצה לגלגלי מכונית ואז "היא העדיפה לחשוב על טביעה, על מים צוננים ונקיים שמרדימים אותה לתמיד, שינה בלי חלומות..." (343-344).

בעצם סוקווינדר מגלה את האומץ בסיום מול רובי הטובע ואז היא נאלצת לממש את הפנטזיה האובדנית שלה בנסיבות נוראיות ובכובע שמעניק למעשיה משמעות עצומה וחריגה מעיסוק בצרותיה האישיות. למרות שרובי לא שורד היא עשתה הכל וכמעט מתה כדי להביא אותו אל מחוץ לנהר. מתוך כך היא ממש עוברת היטהרות ו'הטבלה' סמלית בנהר ונגמלת מהנטיה לפגוע בעצמה ("הכמעט טביעה שלה, כך נראה, טיהרה אותה מהצורך" (551).


המשפחה הסיקית ואור האלוהים המאיר את /מתוך כל הנשמות


הרומן של רולינג רווי במוטיבים נוצריים ומתרחש בעיירה אנגלית בין מנזר הרוס, רחוב ראשי על שם הכנסיה, והכנסיה עצמה שבה גם חתונות, לוויות, בחירות למועצה וכדומה. אפילו מרפאת הגמילה מסמים ממוקמת בבניין כנסיה ישנה ( Bellchapel ) וכך הלאה.

ובכל זאת' אחת הדמויות הראשיות (ואולי הגיבורה החיובית החיה של הספר) מגיעה ממשפחה סיקית - משפחת ג'וונדה - פרמינדר וויקראם הרופאים, בתם סוקווינדר (ואחיה ג'סוונד ורג'פל). רולינג הודתה בראיונות לאחר הספר שערכה מחקר רציני וקראה המון חומרים על האמונה הסיקית ותולדותיהם. זה מעניין.
אני ממליץ לעשות קצת גוגל על הסיקים והאמונה הסיקית. מעניין מאד והמידע שניתן טיפין טיפין ברומן מדוייק ורלבנטי. כיום הסיקים חיים בעיקר בפנג'אב בגבול הודו פקיסטן אך חלקם היגרו במאה העשרים למדינות אירופה ורבים מהמהגרים הגיעו לאנגליה.

בפוסט אחר הזכרתי את המיתוס הסיקי של הגורו המייסד - גורו ננאק שטבע בנהר וחזר לחיים כעבור שלושה ימים (וההשוואה לישו מועלית על ידי סוקווינדר עצמה)

חוץ מגורו נאנק, מוזכר גיבור סיקי אחר מספר פעמים ברומן והוא באהי קנאהיה (Bhai Kanhaiya).קנהאיה חי בסוף המאה ה-17 ותחילת ה-18 והתפרסם בתפיסתו ומעשיו שביטאו סיוע מתוך אהבה וחמלה לכולם (כלל האנושות, כולל אויביו), עזרה בלתי אנוכית וסלידה מהחלוקה לקסטות והפליה בין לאומים, אמונות ומעמדות.

מצאתי פתגם המיוחס לבאהי קנהאיה לפחות שלוש פעמים ישירות והוא דורש הרחבה והתייחסות.

פרמינדר נזכרת בסיפור של בהאי קנהאיה הגיבור הסיקי שאומר :
ײהאור של אלוהים מאיר את כל הנשמותײ ( 385-386)
בהמשך פרמינדר שוב נזכרת בקנהאיה בהקשר ל'שדות' ולהווארד מוליסון. אך היא מתקשה לממש את רעיונות המשפט: "היא לא רואה את אור האלוהים מאיר את הנשמה של הווארד מוליסון" (415)
ובסיום שוב פרמנידר חושבת על קריסטל ועל בקשת בתה סוקווינדר לאסוף כסף למען מצבות ולוויה מכובדת. לפחות סוקווינדר מצליחה לממש את הפתגם בפועל. פרמנידר חוזרת לעצמה על ויריאציה המשפט: "אור האלוהים מאיר על כל הנשמות" (551). במקור האנגלי של רולינג הנוסח יותר מוצלח לדעתי:
(the light of god shines from every soul" (497"
המשפט מהדהד להקשרים רבים בספר (אבל אני זקוק לקריאות נוספות כאמור). למשל בסיום הרומן המספר מסביר שרוב התושבים בפגפורד המשיכו לתפוס את קריסטל ווידון כ"ייצור חסר נשמה" (542). על רקע היידע שלנו הקוראים על קריסטל המסכנה והטהורה נראה שיש כאן הבלטה שוב של הפער בין הראוי כפי שעולה בפתגם של בהאי קנהאיה לבין המצוי בעיירה.

יש צורך בקריאות נוספות והתעמקות גם במקור הסיקי אך כבר כעת נראה שיש כאן רמיזה חשובה בדומה אולי למשפטים על המצבות בהארי פוטר השאובים מן הברית החדשה (כי במקום אשר אוצרכם בו, שם יהיה גם לבבכם/ האויב האחרון שימוגר הוא המוות) ומבטאים מסרים עמוקים ביצירה.
מה דעתכם על האמירה של בהאי קנהאיה עצמה והקשר שלה לרומן?
מדוע רולינג בוחרת להשתמש דווקא במקור הסיקי (ולא למשל במקור מקראי או נוצרי)?





על סוגיות הדיור הציבורי ויחס הפגפורדים לתושבי 'השדות' 


(הערת תגובה להסבר מעניין של אילן ויזל על סוגיית הדיור הציבורי בבריטניה כרקע היסטורי לאירועי הרומן)

אני חושב שרולינג מפנה את המבט בין השאר לרשויות אך לא רק אליהן אלא ובעיקר לתושבים ותפיסותיהם ביחס לשיכונים ותושביהם כמו שאילן ציין. נכון שמצד אחד נבנו השיכונים הזולים על ידי הממשלה ומועצות יארוויל ופגפורד מתחזקות ומוציאות כספים והמדינה מפעילה מרפאת גמילה.

אך מצד שני, בפועל המצב ב'שדות' קשה ועגום ונוגע לא רק למשאבים ושיכונים. הרווארד מוליסון מייצג קוטב קיצוני של רצון להפטר מהם ומאשים אותם שהם "בוחרים, מרצונם החופשי, לחיות כך את חייהם" (עמ' 73). העליבות היא עבורו "החצנה פיזית של בורות ושל בטלה." (73). 

בנו, מיילס , ממשיך את הקו ומדבר על "דורות של מובטלים, ומצפים מאיתנו לסבסד אותם-" (253). בהתייחסות למצוקה המשפחתית וההתמכרויות, מיילס קובע לגבי ילדי השדות שהורים מכורים כי "הפתרון הכי טוב היה אם היו מאמצים אותם כשהם נולדו-" (255). מיילס חושב ומדבר במספרים ונתונים. אחוזי גמילה במרפאה וכדומה ולא רואה אנשים, אוסף מקרים ספציפיים מורכבים - כפי שקיי בצדק מנסה להראות (עמ' 252-254). 

אפילו פרמינדר, טסה, וקאבי שתמכו בדרכו של בארי, מרגישים ומבטאים דעות קדומות ורתיעה רגשית במפגש האישי עם קריסטל ווידון שכמו שאמרת דווקא משתלבת ועשויה היתה להתמודד ולפרוץ את מחסומי נסיבות החיים ב'שדות'. אגב, קריסטל אמנם מזכירה את האפשרות שתינתן לה דירה ב'שדות' אך זה לא המניע שלה כמובן בניסיונות ללדת תינוק אלא הצורך שרובי ישרוד ויהיה במקום טוב יותר מהסביבה הנוראית עם טרי המכורה והמזניחה ואובו שאין די מילים לתאר את דמותו הבזויה.

במובן הערכי, ייתכן שרולינג מאתגרת אותנו לחרוג מהויכוח הפוליטי ולהתחבר גם דרך הרגש והלב לאנשים והנשמות של הקריסטל ווידוניות, הסבתות קת' והטריות. להצליח - כמו קיי וסוקווינדר ובארי - לראות הזדמנות לשינוי בכל אדם ולהעניק ולסייע לא מתוך טובת הנאה אנוכית (בניגוד לשירלי מוליסון המתנדבת בבית החולים למשל) ולא רק מתוך הגינות 'הגיונית' (כפי שנוהג קאבי למשל) וגם לא כפטרונות מתנשאת כמו הווארד ומיילס.



החטאים של פטס וול


ככל שמתקדם הרומן אנו לומדים בעקיפין על המעשים הנוראים של סטוארט פטס וול. דווקא קור הרוח והשלווה לא נותנים מנוח גם לעומת בריונים ומציקים שפגשנו בהארי פוטר כמאלפוי או אפילו מעשי אכזריות ורשעות כמו של סנייפ או אמברידג'. העדר היצריות והאופן המחושב ולעיתים והשיטתי שבו נעשים הדברים מערער את השלווה. 

מתברר כי פטס כבר בבית הספר היסודי פגע עמוקות באחרים ללא כל סיבה. הוא נתן בוטן מוסווה במרשמלו לאנדרו שניצל ממוות מהאלרגיה הודות לקריסטל ווידון (!) שזכרה על מזרק האדרנלין בשיעור ורצה למנהלת (עמ' 544). הוא המציא מעשיה מרושעת שלקריסטל יש פרעושים ואף ילד לא רצה להתקרב ולהחזיק עמה ידיים בתהלוכות פעמיים בשנה לכנסיה בחג המולד והפסחא (489). הוא מענה את סוקווינדר בכיתה ובפייסבוק וגורם לה לפגוע בעצמה ולרצות להתאבד (167 למשל). הוא מתנשק עם גאיה השיכורה כדי לפגוע באנדרו שאמור להיות חברו הטוב ביותר (481). הוא עושה את המוות למורה המחליפה הגברת הארווי (138). 

כל זה בלי להזכיר את ההתעללות בקאבי ופרסום ההודעה הנוראית עליו בשם הרוח של בארי (409) (משום ששם אפשר למנות גם נסיבות מקלות והדדיות בפגיעה). לפחות שניים מהקורבנות של מעשיו כמעט הרגו את עצמם - קאבי שוקל כדורי שינה (410) וסוקווינדר הולכת עם הסכין למוטל ביארוויל (516) וקורבן אחר פשוט כמעט ונהרג ישירות מהמעשה של פטס עצמו (אנדרו מהאלרגיה). בנוסף, פטס שותף לאחריות על מותו של רובי כי יכול היה למנוע זאת בקלות ובעקיפין נושא באחריות להתאבדותה של קריסטל. 

פטס התגלה כפחדן גדול וחסר אחריות - הוא בורח לקאבי הול ואינו מחפש את רובי ומוותר לפני ששמע בכלל מה קרה לילד ואינו מסייע גם לקריסטל. אפילו ללוויה אינו מעז להגיע וצופה בה מחלון חדרו. המספר מוסיף בצדק לגביו "שמעתה והלאה יהיה עליו לחיות את חייו עם זכר הפחדנות שלו" (549).

בסיום הרומן פטס נמצא בתחילתו של שינוי גדול וכנראה בחרטה עמוקה. אבל מה עושים עם רשימה כזו? בעיקר כשטסה אמו המאמצת מטיחה בו דברים כל כך איומים ונוראיים ברגע האפל של חייו בשיחה הכפוייה באוטו בחזרה מהנהר (עמ' 530). בעיקר לאור התנהגותו האנוכית והבלתי אפשרית של קאבי אביו המאמץ שלא רצה ולא רוצה בו. 

מעניין לציין שדווקא קריסטל הטהורה לא נטרה לו על המעשים בעבר ובכל זאת יוצאת איתו. אפילו סוקווינדר רואה בלקיחת האחריות שלו (סוף סוף אחריות!) על ההודעה שלה בשם הרוח של בארי כמעין התנצלות (554) ונראה שתהיה מסוגלת לסלוח לו בעתיד לאחר שהטהרה מהאובדניות.

הדמות של פטס מורכבת ועגולה בין השאר משום שאנו נחשפים בהדרגה לנסיבות חייו ומשפחתו ובעצם נאלצים לשפוט אותו ואת מעשיו על רקע המידע ותיאור החיים במשפחת 'חומה' (Wall). אך רולינג לא מאפשרת 'חיים קלים' לקורא ומתן הנחות והקלות מוסריות בגלל נסיבות החיים של פטס.

הספר מדגיש לדעתי כיצד המעשים האיומים של פטס לא יכולים ולא צריכים להיות מוצדקים בשל הרקע שלו והוריו. פטס עשה בחירה אקטיבית להתנהג כך. יכול היה בכל רגע גם לנהוג אחרת והוא בוחר לפגוע בחפים מפשע ובחלשים. אנדרו למשל עובר אלימות והשפלה קשה ומצב משפחתי נוראי ובכל זאת לא נמצא במקום של פטס אפילו כשנמצא איתו. קריסטל בוודאי דוגמא הפוכה. הנסיבות השפיעו עמוקות על חייה אך אינם תירוץ והצדקה להתנהגות מוסרית פסולה. 

עוד על פטס בתובנות הבאות כי זה הופך כבר למאמר...



כל אחד והתרופה שלו 


שמתי לב שדמויות רבות בספר סובלות מבעיה רפואית כרונית כלשהי ונוטלות תרופות שונות שמוזכרות לעיתים קרובות. אנדרו אלרגי לבוטנים ווזקוק למזרק האדרנלין. טסה סוכרתית ומזריקה אינסולין. הווארד אסמתי ובעל משאף (סטרואידים?) ונזקק גם למשחה לגרד בבטן. טרי מכורה להרואין ונזקקת לתרופת הגמילה - סם מתדון. מוזכרות גם התרופות של סבתא קת, של אנדרו לפצעונים ועוד. מה תפקיד התרופות הללו ביצירה? מדוע רולינג מדגישה זאת? האם יש כאן משהו סמלי? יש לי כמה השערות אבל לא משהו ברור. הצעות שלכם והתייחסויות?


(...)
תוספות של אמנון בתגובות:
אני חושב שיש אנלוגיה משפחתית סמלית בין התרופה והמחלה לבין המצב המשפחתי או האישי של הדמות אבל טרם פיצחתי את זה. אגב, הרבה מהתרופות הן הורמונים - הורמון האינסולין (טסה), הורמון האדרנלין (אנדרו), הורמונים-סטרואידים בתרופות אסטמה (הווארד), אולי גם המלוטונין בכדורי השינה (קאבי).
(...)
יש גם אנלוגיה מעניינת שבארי מת במפתיע ממפרצת בעורקים כתוצאה מפגם מולד ואילו הווארד סובל קשות מהלב. זה קשור בעצם אולי ללב חסום לא רק פיזית (ניתוח מעקפים מרובע ושוב חסימה והתקף בסיום) אלא סמלית ש'ליבו' חסום. יש משפט מעניין ששירלי מוליסון חושבת לעצמה אחרי שהרוח של בארי מגלה על הרומן עם מורין. המחשבה מופיעה בכתב מודגש: "הוא משתמש בלב שלו" (עמ' 510). זה נראה כמו רמז נוסף לחומרנות ולניכור של הווארד שמתבטא בתפיסותיו לגבי 'השדות' ובחייו והתנהלותו. העובדה שהוא "משתמש" בלב שלו רק כתירוץ ושזה מפתיע את שירלי מדגישה לדעתי עד כמה 'ליבו' אינו בשימוש לדברים הנכונים בחיים. "כי במקום אשר אוצרכם בו, שם יהיה גם לבבכם" ?

המקור לציטוט של פטס וול על קיר הפייסבוק



"אינני רוצה מאמינים, אני חושב שאני מרושע מכדי להאמין בעצמי... יש בי פחד נורא שיום אחד יכריזו עלי כקדוש... איני רוצה להיות קדוש, מוטב אפילו שיראו בי מוקיון... אולי אני באמת מוקיון..." (עמ' 89)


כך מצטט פטס וול בפייסבוק שלו מתוך אחד הספרים של הוריו. ברומן של רולינג אין מקור לציטוט ואין הסבר לו אך חשדתי שיש כאן הדהוד ליצירה משמעותית. 


אכן חיפוש בגוגל (באנגלית) מעיד על אנשים אחרים שחיפשו את הציטוט מ'כסא פנוי'. המקור הוא לא אחר מאשר הפילוסוף פרידריך ניטשה בספרו האחרון "הנה האיש" (Ecce Homo) שנכתב ב-1888. קראתי בינתיים באנגלית מספר קטעים סביב הציטוט ואין ספק שרולינג בחרה משהו משמעותי שנוגע הן לדמותו של פטס ותיאוריית ה'אותנטי' שלו והן לשאלות העומק שברומן לגבי מוסר, אחריות, הומניזם. 


בעברית הספר התפרסם בקובץ:

 "שקיעת האלילים : פרשת ואגנר, שקיעת האלילים, הנה האיש, אנטיכריסט, אגרות" בתרגום ישראל אלדד. 

בקרוב מקווה להשיג עותק, להתעמק ולחזור עם תובנות וקישורים.


בינתיים הנה הקטע הרלבנטי מספרו של ניטשה:


"I do not want "believers”, I think that I am too full of malice to believe even in myself; I never speak to masses. I have a terrible fear that one day I shall be considered "holy”. You will understand why I publish this book beforehand—it is to prevent people from wronging me. I refuse to be a saint; I would rather be a clown. Maybe I am a clown. I am nevertheless, or rather not nevertheless, the mouthpiece of truth; for nothing more false has ever existed than a saint. But my truth is terrible: for hitherto lies have been called truth."

הספר של ניטשה באנגלית:




אלכימיה? אלכימיה!



ספרי הארי פוטר מכילים תשתית נרחבת של אלכימיה ואלכימיה ספרותית כפי שהראו מספר חוקרים של הסדרה וכמו שהוצג בהרצאות שלי בנושא. מתברר שהרעיונות של המסע האלכימי על הסמלים, השלבים והתהליך לא נעדרים גם מ'כיסא פנוי'. כדי לזהות את הרמזים וההקשרים האלכימיים יש צורך במבוא קצר על אלכימיה שקשה לעשות בפוסט בפייסבוק.


אחרי שתי קריאות אני חייב להסכים שהסמלים והיסודות של האלכימיה נוכחים בספר אך צריך קריאה שיטתית נוספת והעמקה באלכימיה וחשיבה נוספת כדי לארגן את הדברים.

ובכל זאת כמה יסודות בולטים לעין שזיהיתי הרומזים לאלכימיה הספרותית:
- הספר בנוי משבעה חלקים וככל הנראה גם החלוקה הפנימית שלהם מבוססת על שבעה חלקים (למרות שהמספור שונה) בדומה לשבעת המחזורים באלכימיה ליצירת אבן החכמים.

-המילה אלכימיה ותהליכיה מוזכרים מספר פעמים כרמז (למשל משפט על שמרים תוססים שמחוללים תהליך אלכימי כשאנדרו אוכל לחם בחדרו בעמ' 336). מוזכרת גם "טרנפורמציה" ו"טרנסמוטציה" שמעידות על תהליך אלכימי .


-הצבעים הסמליים למסע האלכימי ומאפייני השלבים מופעים (שחור>>לבן>>>אדום(וזהב) ויש לא מעט מיזוג בין ניגודים ליצירת משהו טהור יותר וכמובן מוות ולידה מחדש תוך שינוי והטהרות.

- הרומן נפתח במוות של בארי והוא מחולל תהליך שינוי אלכימי עד למוות של קריסטל ורובי אחרי מיזוג בין ניגודים (סקס בין קריסטל לפטס) ומתוך כך לידה מחדש של דמויות רבות כגון סוקווינדר, פטס וסמנתה. השלב הלבן (אלבדו) הכולל 'שטיפה' ומאופיין על ידי מים מופיע שוב ושוב דרך הטביעה של סוקווינדר ורובי והקאת המים של סוק, הזרקת ההירואין של קריסטל ואפילו ריבוי המקלחות בשלב זה ברומן. סוקווינדר עוד קודם נזכרת בגורו ננאק הסיקי שטבע וקם לתחייה כקדוש ומזכירה גם את ישו.

-בסצנה חשובה פטס ואנדרו מדברים על סקס ומוות בקאבי הול הצמוד לנהר הזורם במהירות (עמ' 199 - כמובן גם רמז מטרים לסיום הנורא של סקס ומוות ונהר הזורם במהירות...). הסצנה מבוססת על רעיונות אלכימיים של מפגש בין סקס למוות וכפי שהראו אחרים אפילו מעוצבת מבחינה ויזואלית מתאימה עם אנדרו ופטס השוכבים זה לצד זה בהיפוך בקאבי הול.

- השלב האדום (רובדו) אמור להתאפיין במיזוג בין הניגודים וצבעי זהב וכסף ובקיעה או לידה מחדש של החומר הטהור (ובמקור יצירת אבן החכמים).

לא מפתיע שסוקווינדר בוחרת ארון מתים לבן לרובי (שמת בשלב הלבן ולא נולד מחדש) וארון ורוד בהיר לקריסטל (עמ' 549) שגם היא מתה לאחר האיחוד עם פטס ולא הספיקה להפוך אדומה אבל כן התאחדה עם בארי ורובי במותה?

- על הארון הקטנטן הלבן מניחים דובון מפרחי כריזנטמות לבנות ואילו על הארון הורוד של קריסטל מניחים משוט של פרחי כריזנטמות בצבע ארד (552).
ושוב האלכימיה מודגשת. כריזנטמה ביוונית זה "פרח הזהב" והיא מסמלת בנצרות מוות ואבל. שוב נראה שפרחי הזהב של רובי ושל קריסטל אינם זהובים כרמז למסע אלכימי שנקטע ולא הושלם (אך עורר אחרים כמו סוקווינדר להשלימו).

- בסצנת הסיום בלוויה סוקווינדר נזכרת בקריסטל שהראתה לה פעם בתחרות חתירה את קמיע המזל שלה שהוא מחזיק מפתחות בצורת לב אדום (!) עם תמונה של רובי. סוק נזכרת בקריסטל שזוכה במדליית הזהב שאותה התעקשה סוק לענוד לצווארה של קריסטל המתה שנקברת כך ואולי השלימה את המסע האלכימי במותה( עמ' 558-555) . באותה סצנת סיום סוקווינדר אומרת לעצמה שהיא רוצה להיות כמו קריסטל- מצחיקה וקשוחה, אחת שאי אפשר להפחיד אותה, תמיד נלחמת. היא גם נזכרת בבארי. בעצם כמו נולדה מחדש תוך מיזוג התכונות של קריסטל ובארי וכמו במיתוס של גורו נאנק הסיקי.

כאמור, עד כאן אוסף לא מסודר ולא מגובש של הפניות ורמיזות לאלכימיה כדי לעורר תאבון.
מקווה להתעמק בהמשך ולנסות לארגן את הדברים ולחברם לתוכן היצירה ולמסריה.

ובינתיים אני מפנה (את מי שבקיא קצת בנושא או היה בהרצאות על האלכימיה) אל לשלושה פוסטים מעניינים בנושא (אנגלית) שגם הם רק חשיפה ראשונית וקצה הקרחון של האלכימיה בספר.
שני פוסטים מעניינים של ג'ון גריינג'ר שהיה מהראשונים והמובילים גם בחשיפת האלכימיה בהארי פוטר בעבר:
http://www.hogwartsprofessor.com/cv6-literary-alchemy-the-conjunction-of-sex-and-death/
http://www.hogwartsprofessor.com/casual-vacancy-7-the-seven-part-ring-composition/
פוסט נוסף עם הצעות מעניינות לפרשנות אלכימית:
http://www.goodreads.com/topic/show/1254782-how-does-alchemy-apply-to-rowling-s-book
תוספות וביקורות יתקבלו בברכה כרגיל.








מדרש השם לבארי פרבאדר ?



אני חושב שנפל לי האסימון על מדרש שם המשפחה של בארי פרבראדר - Barry Fairbrother- גיבורה המנוח של רולינג. 


אין חדש בכך ש - Fairbrother יכול להיות במשמעות 'אח הוגן' ואולי 'אח צודק' ואולי 'אח מתאים 'או 'אח טהור' וראוי. אולי פשוט 'אח רגיל' או 'אח בצבע בהיר'?
הרי יש באנגלית משמעויות רבות למילה Fair.
אבל אח של מי בעצם?

זוכרים את באהי קנהאיה? הגיבור הסיקי מסוף המאה ה-17 שמוזכר פעמים מספר בספר עם אמירותיו על אור האלוהים שמאיר מתוך כל נשמה ונשמה? (ראו גם פוסט קודם שלי לגביו)

אז תוך כדי קריאה על סיפורו ההיסטורי ובמסורת הסיקית הסתבר לי ש'באהי' פירושו בהינדו "אח" (brother).

כלומר Bhai Kanhaiya פירושו 'האח קנהאיה'. זה כינוי כבוד שרומז עבור הסיקים להיותו אח ושותף ממשיך דרך לגורו מרכזיים כמו המייסד של הסיקים - גורו ננק שמוזכר גם הוא ברומן של רולינג.

מכאן שאולי בעצם רולינג רומזת שבארי פרבראדר הוא 'האח הבהיר' וכמובן הראוי, הצודק והטהור של האח הסיקי באהי קנהאיה.
בארי הוא ממשיך דרכו של קנהאיה הפועל באחריות ובתפיסה אוניברסלית המצליחה לראות את האור המאיר מנשמתה של קריסטל ווידון.

מה דעתכם?

(עדכון - בשביל ההודים הקישור בין השמות כנראה הרבה יותר שקוף...
הנה פסקה המאשרת את דבריי מ'הטלגרף' ההודי:

The “brother” in his name is also suggestive. It connects him to Bhai Kanhaiya, “the Sikh hero who had administered to the needs of those wounded in combat, whether friend or foe. When asked why he gave aid indiscriminately, Bhai Kanhaiya had replied that the light of God shone from every soul, and that he had been unable to distinguish between them.” 
http://www.telegraphindia.com/1121102/jsp/opinion/story_16135890.jsp  )