מבחר תובנות

מבחר  תובנות, גילויים והתייחסויות לספרי הארי פוטר שעלו בדיונים בקבוצת הפייסבוק שלנו.

התובנות מופיעות לעיתים לאחר עריכה של הפוסטים המקוריים בפייסבוק ואינן מאורגנות לפי סדר נושאים. הרחבה והעמקה של הדברים תוך דוגמאות ופירוט מובאים בהרצאות השונות שלנו. 

(תובנות על הספר "כסא פנוי" של רולינג ראו כאן)


-שימו לב - עמוד זה כרגע נמצא בשלבי עדכון וארגון מחדש. אנא חזרו שוב בקרוב-

רולינג מתייחסת לעניין שלה באלכימיה ומשמעותם בספרים בראיון נשכח ל'הראלד' בסקוטלנד, אחרי הספר השני ב-1998:


"מעולם לא רציתי להיות מכשפה, אבל אלכימאית, טוב, זה כבר עניין אחר.
כדי להמציא את העולם הקסום הזה, למדתי כמות אבסורדית של חומר על אלכימיה.
יתכן שבהרבה מזה לא אעשה שימוש בספרים, אבל אני מוכרחה לדעת בפירוט מה קסם יכול או לא יכול לעשות, על מנת שאוכל להגדיר את הפרמטרים ולקבוע את ההגיון הפנימי של הסיפורים."

למה היא רצתה להיות אלכימאית ולמה אלכימיה מגדירה את 'ההגיון הפנימי של הספרים?

מה זה בכלל אלכימיה ספרותית ומדוע היא כל כך חשובה לה והשפעה על
הקוראים?

איך קרה שכל שבעת הספרים רוויים באלכימיה ולא שמנו לב?

*פרטים והרחבה בהרצאה שלי על אלכימיה ואלכימיה ספרותית בהארי פוטר. 

רולינג מספרת באתר פוטרמור על רמזים אלכימיים בשמותיהם של דמבלדור והאגריד:

"צבעים גם הם שיחקו תפקיד במתן השמות של האגריד ודמבלדור, ששמותיהם הפרטיים הם רובאוס (אדום) ואלבוס (לבן) בהתאמה. הבחירה היתה מנוד ראש לאלכימיה, שהיא כל כך חשובה בספר הראשון, כש'האדום ו'הלבן הם רכיבים מיסטיים חיוניים לתהליך.
הסמליות של הצבעים בהקשר זה היא בעלת משמעות מיסטית, בייצוג שלבים שונים בתהליך האלכימי (שרבים מזהים עם טרנספורמציה רוחנית). ביחס לדמויות שלי, כיניתי אותם על שם הצבעים האלכימיים כדי לבטא את טבעם הניגודי אך משלים: אדום משמעותו להט (או רגש); לבן עבור סגפנות; האגריד בהיותו אדם ארצי, חם, ופיזי, אדון היער. דמבלדור התיאוריקן הרוחני, מבריק, שעובר אידאליזציה ובמידה מסויימת מנותק. כל אחד מהם הכרחי כמנוגד למשנהו כשהארי מחפש דמויות אב בעולם החדש שלו. "

כרגיל רולינג משתדלת להמנע (בצדק( מפרשנות והרחבה לסמליות ורובדים סמויים ביצירה אך מאשרת ברמזים את ההקשר האלכימי המודע שהוא כמובן עמוק הרבה יותר משמותיהם של אלבוס והאגריד ומהצבעים.

במקור:

Rowling: "Colours also played their part in the naming of Hagrid and Dumbledore, whose first names are Rubeus (red) and Albus (white) respectively. The choice was a nod to alchemy, which is so important in the first Harry Potter book, where ‘the red’ and ‘the white’ are essential mystical components of the process. The symbolism of the colours in this context has mystic meaning, representing different stages of the alchemic process (which many people associate with a spiritual transformation). Where my two characters were concerned, I named them for the alchemical colours to convey their opposing but complementary natures: red meaning passion (or emotion); white for asceticism; Hagrid being the earthy, warm, physical man, lord of the forest; Dumbledore the spiritual theoretician, brilliant, idealized and somewhat detached. Each is a necessary counterpoint to the other as Harry seeks father figures in his new world."


ג'ו רולינג על גורל ובחירה:

גורל הוא השם שניתן לעיתים קרובות במבט לאחור לבחירות שהיו להן השלכות דרמטיות."

JKR: “Destiny is a name often given in retrospect to choices that had dramatic consequences.”






רולינג על סנייפ ואהבתו 8 שנים לפני פרסום הספר השביעי:


המראיין [אוקטובר 99', אחרי הספר השלישי]: אחד מהמגיבים שלנו באתר תהה אם סנייפ הולך להתאהב?

רולינג: באמת? מי בעולם ירצו שסנייפ יתאהב בהן? זה רעיון איום ונורא. אממ...

מראיין: אבל את יצרת תבנית משמעותית של גאולה עבור סנייפ.

רולינג: נכון, לא? יש לי... יש כל כך הרבה שאני רוצה להגיד לכם ואני לא יכולה בגלל שזה יהרוס... אני מבטיחה לך... יהיה מי שיהיה זה ששאל את השאלה הזו, אני רק יכולה לומר לך שאני – אני די המומה שאמרת את זה – אממ... – ואתה תגלה למה אני כל כך המומה אם תקרא את הספר השביעי. וזה כל מה שאני הולכת להגיד.

(תרגום מתוך ראיון רדיו עם ג'יי.קיי.רולינג באוקטובר 1999  - אחרי יציאת הספר השלישי)

בעיני אנקדותה זו מדגימה שוב עד כמה רולינג מתוכננת וגם הדרגתית בשחרור המידע באופן מופלא.






הנאום של רולינג על הנס כריסטיאן אנדרסן לאחר זכייתה בפרס הספרותי היוקרתי על שמו (2010):
 מעבר לדברי טעם חשובים על אנדרסן הגדול מדהים בעיני עד כמה בעצם אפשר לומר היום ואני מאמין שגם בעתיד את אותן המילים על הכתיבה של רולינג עצמה. 
להלן קטע שתירגמתי מהנאום המלא:

ג'ו רולינג: 

"הנס כריסטיאן אנדרסן הוא סופר שאני מעריצה, בגלל שהיצירה שלו היתה מהסוג הנדיר שנראה שמתעלה על המחבר. הוא יצר משהו שלא ניתן לנפצו, דמויות נצחיות. "הברווזון המכוער", "בת הים הקטנה", "מלכת השלג" ו"בגדי המלך החדשים" שקועים עמוק כל כך בתודעה המשותפת שלנו שאנחנו בסכנה שנשכח שלא נולדנו עם ידע עליהם, אלא שאנדרסן העניק אותם לנו. הסיפורים שלו דיברו על דורות שלמים בקרב אומות שונות והולידו מיליון פרשנויות, ועדיין הגירסאות המקוריות נותרו המרתקות מכולן. 

אנדרסן הבין שלכתוב עבור ילדים לא אומר להפוך לעיסה רכה את החומר שהיית כותב למבוגרים. זה חייב לא להיות מעודן או רך-ספוגי או חסר מרכיבים מאתגרים. אלו שכותבים לילדים, או לפחות אלו שכותבים הכי טוב לילדים, הם לא ילדותיים או בלתי בוגרים, אלא הם אכן זוכרים לפעמים בכאב רב גם מה זה היה להיות קטן ומבולבל וגם כמה נפלא זה היה הרגע העז של שמחה שיכול להפוך כה חמקמק בחיים אחר כך. 

כל ספר שנכתב [במיוחד] לילדים או תחת מבט עין אחת מלחיצה של המבוגרים סביב היוצר או באמונה שזה סוג הדברים אשר 'הם אוהבים' לא יכול לעבוד ולא יחזיק מעמד. ילדים אינם 'הם'. הם אנחנו. וזאת הסיבה שכתיבה שמצליחה עם ילדים לעיתים קרובות מצליחה בדיוק באותה מידה עם מבוגרים – לא בגלל שהאחרונים הם אינפנטילים או רגרסיביים, אלא משום שהדילמות האמיתיות של הילדות הם הדילמות של החיים בכללותם: אלו של ההשתייכות והבגידה, הכוח של הקבוצה והאומץ שנדרש כדי להיות אינדיבידואל, של אהבה ואובדן, ולמידה מה המשמעות להיות אדם, כל שכן אדם טוב, אמיץ או ישר. 

יצירתו של הנס כרטיסטיאן אנדרסן היא הכחשה רהוטה כלפי האנשים שינסו לחטא ולטהר את ספרות הילדים. עם כל החום, ההומור, והיופי של סיפוריו, הוא לא פחד לתאר אכזריות, אי צדק, או כאב. 'מוכרת הגפרורים הקטנה' שלו מתה בשקט מעוני ובת הים שלו מראה שיש בנכונות לסכן הכל ובכל זאת להפסיד רומנטיקה נשגבת משלה, גדולה מיוחדת משלה. "

הנאום המלא שלרולינג - אנגלית



רמזים מקדימים להורקרוקסים כבר בספרים הראשונים ולכך שהארי עצמו הוא הורקרוקס:

האגריד כבר בתחילת הספר הראשון רומז - ללא שהוא מודע לכך - ביחס לוולדמורט בשיחה עם הארי: "יש כאלה שהם אומרים שהוא מת. זה פתפותי ביצים, אם אתה תשאל אותי. אני לא חושב שהוא נשארה לו מספיק אנושיות בשביל שהוא ימות." (אבן החכמים, עמ' 65) .
האגריד משתמש במונח 'אנושיות' כביטוי אך בעצם רומז להורקורקסים וקריעת הנשמה באופן מוחשי כפי שיתברר בעלילה. 

מצנפת המיון רומזת גם כן בנושא ההורקורס שנמצא בתוכו כבר בספר הראשון: " הכול נמצא כאן בתוך הראש שלך, וסלית'רין תקדם אותך בדרך לגדולה" (אבן החכמים, עמ' 129). ובאמת נגלה חלק סלית'ריני בתוך הראש של הארי בסיום השביעי. 

בהמשך הארי שואל את דמבלדור בסוף הספר השני: "וולדמורט הכניס לתוכי קצת מעצמו?" (...) "אז באמת הייתי צריך להיות בסלית'רין," אמר הארי, מביט נואשות בפניו של דמבלדור. "מצנפת המיון ראתה את הכוח של סלית'רין בתוכי, והיא –" ...

אפשר להבחין שהמילה 'לתוכי' גם מופיעה בכתב מודגש/נטוי בעברית (חדר הסודות, עמ' 343) וגם מודגשת מקור האנגלי.  הארי לא מבין עד כמה הוא צודק. דמבלדור מבין אך כמובן לא מוסיף על משמעות הקשר. 

יש כמובן רמזים מטרימים בהתנהגות של הארי שבהדרגה נבנים כגון הצלקת המוזרה והשפעתה, הלחשננות, החלומות/חזיונות כגון על בית רידל וכדומה. 

היופי ברמזים המטרימים (מקדימים) הללו שרולינג שתלה אותם שם שנים לפני שמישהו יכול היה להבחין גם בקריאות חוזרות ורק לאחר סיום הסדרה ובקריאות חוזרות מתגלים הרמזים ומשמעותם. חלקם כל כך מוצנעים שהם מתגלים רק בקריאה קפדנית חוזרת. 


על תפקידם של הספל של הפלפאף והעטרת של רייבנקלו כעלילות משנה בעלות חיבור לנושאי עומק בהארי פוטר:

הלנה, הבת של רוונה רייבנקלו, גנבה את העטרת כדי להיות חכמה יותר מאמה מתוך חומרנות, קנאה וחמדנות ולכן גם נענשת על זה מבחינה סמלית במותה ובקפיאה כרוח (הגבירה באפור) עגומה ומיוסרת. 

הברון המגואל הפך את הלנה לאוצר שלו ונענש על כך גם הוא. הפרשן ג'ון גריינג'ר ציין בצדק את הקשר בין סיפור הברון והלנה רייבנקלו לבין מה שקרה לסנייפ. סנייפ שחמד את לילי והביא לרציחתה ונאלץ לנצח לחיות עם ההשלכות כמעין עונש סמלי. האהבה של סנייפ שלפני רצח לילי היא בעלת אופי אגואיסטי בלי בכלל לשים לב ללילי וטובתה (הוא מוכן שבנה ובעלה יירצחו כשפונה לדמבלדור להסתיר רק אותה -  דמבלדור: "בכלל לא אכפת לך ממותם של בעלה ושל בנה? מצידך הם יכולים למות, כל עוד אתה תשיג את מאוויי ליבך?"  [אוצרות המוות, 612])) .   בעצם יש אנלוגיה  (הקבלה) בין שתי עלילות המשנה.  הברון המגואל וגם סנייפ חומדים את הלנה ולילי כמו אוצרות, כמו תכשיט יקר והופכים אובסיסיביים ובסופו של דבר נענשים ומביאים לרציחתן. 

סנייפ והברון מהווים גם אנלוגיה ניגודית המדגישה את ההבדלים. סנייפ מנוגד לברון באומץ, בהחלטה לחיות ולנסות לתקן ולהשתנות ולהקדיש לכך את חייו.  

עלילת העטרת (וגם עלילת הספל) מדגישה שוב ובאופן מעניין את משפט המפתח של ישו מהדרשה על ההר (מתי, פרק ו' פסוק 21) ומהקבר של אריאנה וקנדרה דמבלדור:   "כי במקום אשר אוצרכם בו, שם יהיה גם לבבכם" . ישו מזהיר מפני אצירת אוצרות חומריים ועצם החמדנות לאוצרות 'ארציים' במקום 'אוצרות בשמיים' ולפחות במונחים של רולינג - אהבה, ויתור על אגו למען משהו גדול יותר מעצמך, טובת הכלל במובן החיובי, אמונה וחיפוש  אחרי אוצרות רוחניים.

הדוגמה העיקרית למי שלא פועל לפי המשפט של ישו היא כמובן וולדמורט שבאופן מוחשי בעלילה מחפש אחר האוצרות הלא נכונים ועוד מחביא בתוכם חלקים מליבו (נשמתו). המשפט הוא מעין תמרור תמרור אזהרה והספרים של רולינג עשירים בדוגמאות הממחישות את האימרה מהברית החדשה. 

גם חפציבה סמית מקדישה את חייה לאוצרות חומריים כשלעצמם ולכן שם גם 'הלב' שלה וכל מהותה. זו דוגמה שלילית נוספת. גם הלנה רייבנקלו חמדה את החוכמה כמו אוצר ולא לתכלית ראויה יותר.

עלילת המשנה של העטרת והלנה מאפשרת אפילו לרוח רפאים לעבור שינוי (!) זה חריג מאד ביצירה כי הרוחות לרוב 'קפואות' במובן זה.  אבל הלנה השתנתה - היא מבצעת תיקון מוסרי אחרי שנים ומגלה להארי על הגניבה ומסייעת לו למצוא עת העטרת. היא מתמודדת עם רגשות האשמה על אחריותה בגילוי לוולדמורט על היער באלבניה והעטרת. היא אף מתמודדת עם הגניבה שלה והפגיעה באימה. 

דרך סיפורי המשנה של הספל והעטרת רולינג מנצלת את ההזדמנות להעמיק שוב בתמות (נושאי עומק) וברעיונות של הספרים לגבי בחירה, אהבה, אמונה ומוסר.  
העמקה על המשפט של ישו שדמבלדור/רולינג בוחרים לחרוט על קברן של אריאנה וקנדרה והחיבור העמוק שלו ליצירה של רולינג בהרצאה על הנצרות ובהרצאה בעקבות המשפט. 





תובנה מאירת עיניים על העיניים של הארי וולדמורט:

שחר דואק, קוראת חדת אבחנה במיוחד ובעלת רעיונות מבריקים שלחה לי את התובנה היפה הזו: 

"העיניים הירוקות של הארי הן מוטיב חוזר לאורך היצירה, בעיקר כדומות מאוד לאלו של אמא שלו. כמובן שהשוואה זו מגיעה לשיאה ברגעיו האחרונים של סנייפ. הצבע הנגדי לירוק הוא כמובן אדום, שזהו צבע עיניו המאוד בלתי שגרתי של וולדמורט (כמובן שהדבר קשור בהורקרוקסים וכו').
מעבר למשמעות האינטואטיבית והחברתית של הצבעים הללו, הם גם צבעים של קללות מאוד מסויימות, אדום לאקספליארמוס, סמל ההיכר של הארי, וירוק לאבדה קדברה, שהוא סמל ההיכר של וולדמורט. "

כמובן שצבעי העיניים מתכתבים גם הבתים (גרפינדור האדומה וסלית'רין הירוקה) וכנראה שגם עם יצירות ספרות קודמות. ג'ון גרינג'ר למשל מנסה להראות שהעיניים בצבע ירוק איזמרגד של הארי ולילי הן מחווה לדמותה של ביאטריס מ'הקומדיה האלוהית' של דנטה (קישור)



דברים שאפשר לעשות בשירותים בהוגוורטס:
-לרקוח שיקוי פולימיצי
-לשוחח עם רוחות
-לבכות
-לפרק מושבי אסלה ולשלוח כמתנה
-לחפש תלמידים במפת הקונדסאים
-להכנס לחדר הסודות
-לנהל דו קרב
-לרכל על הארי
-להמם טרולים
-להפטר מיומנים קסומים
-למות מבסיליסק
-להקיא בשירותים (כמו שעושים שחקני הקווידיץ' של גריפינדור בין השיעורים לפני משחק חשוב בספר השישי).
- להתחבר בנחת למוחו של וולדמורט בלי שהרמיוני ורון יפריעו
- לעשות שיחות חטופות עם דמבלדור הממטיר עכבישים מהתקרה בשירותים הישנים של הוויזלים שהפכו לארון מטאטאים.
- וכמובן להכנס למשרד הקסמים דרך הורדת המים באסלות...
- לשכוח שאת הרמיוני ולהציע לעבור על החוקים (מגבה את רון והארי עם הטרול ותוך כדי משקרת למורים / מציעה לרקוח שיקוי פולימיצי  / מציעה לגנוב מהארונית של סנייפ - הכל בשירותים!).

טוב שיש חדרי אמבטיה כדי לפתור חידות...



דברים שאפשר לעשות בארון בעולם הקוסמים:

- לצותת למורים ולשמוע שג'יני ויזלי נלקחה לחדר הסודות
- לצותת לדראקו ולוציוס מאלפוי מוכרים חפצי אופל
- לאחסן בוגארט
- להחביא את קראב וגויל כשמתחזים אליהם בעזרת שיקוי פולימיצי
- להתראיין לנביא היומי עם ריטה סקיטר והעט-צטט-אותך הידוע לשמצה
- לדבר עם דמבלדור על מותו של סיריוס
- להתקע במעבר בין בית הספר לבורגין וברקס
- להכניס לבית ספר אוכלי מוות
-לגדל ילד עשר שנים בארון מתחת למדרגות (ורנון ופטוניה)
- לגדל אקרומנטולה כחיית מחמד (האגריד)
- להפיל ארון כדי להתחמק מעונש מפילץ' (הארי-ניק-פיבס)
- להבעיר הארונית עם חפצים גנובים כדי לחנך (דמבלדור)
- להתחבא כדי שאתה בעבר לא תראה את עצמך... (הרמיוני והארי בשלישי חוזרים בזמן ומתחבאים בארון עד שטפיפות הרגליים שלהם עם רון גוועות).

טוב שיש ארנק להרמיוני כדי שיהיה מקום לאחסון...




המבנה הכיאסטי ופריורי אינקנטטם

בהרצאה על 'שבעת הפוטרים' אני מרחיב על היות הספרים כתובים במבנה כיאסטי ובו קשרים מתהפכים ומורכבים בין שבעת הספרים וקשרים כיאסטים בתוך כל ספר. כלומר שהפרק הראשון עומד מול הפרק האחרון, הפרק השני מול הפרק הלפני אחרון וכך הלאה עד מרכז כל ספר. ההתרחשויות והמצבים מופיעים באופן מתוכנן וסמוי לרוב כך שנוצר מבנה טבעתי או של יחס משלים ומנוגד בין חלקי הספר. 
דוגמה נהדרת לכך מצאה בעקבות ההרצאה שחר דואק ושלחה אלי לגבי תבנית כיאסטית בספר הרביעי.

בתחילת הספר הרביעי סדריק והארי נוגעים יחד במפתח המעבר לאליפות העולם בקווידיץ' ולמפגש עם אוכלי המוות המתעללים ולמפגש עם האות האפל בשמיים. ברטי קראוץ' הבן משתמש באות האפל כדי להבריח את מעגל אוכלי המוות. לאחר מכן ווינקי הגמדונת נחקרת ואיימוס דיגורי, אביו של סדריק, מפעיל את הכישוף פריור אינקנטטם על השרביט של הארי. השרביט נמצא כזכורביער ורואים בו הד מהופך לאות האפל.
עד כאן אין חדש. 

אך שימו לב להיפוך והקשר היפה למתרחש בסיום הספר הרביעי.

בשיא הספר הארי וסדריק שוב נוגעים יחד במפתח מעבר (הגביע של הטורניר המשולש) ומגיעים למפגש עם אוכלי המוות (בבית הקברות). וולדמורט שחזר לגופו משתמש באות האפל (על זרועו) כדי לכנס את מעגל אוכלי המוות. השרביט של הארי מבצע מעצמו שוב את הכישוף פריורי אינקנטטם אך הפעם שרביטו של וולדמורט שולח הד מהופך של רציחותיו. לאחר מכן הארי שוב נוגע בגביע יחד עם סדריק (המת) וחוזר למבוך. בסופו של דבר וווינקי שוב נמצאת עם קראוץ (הבן) בחקירה שלו (הפעם על ידי דמבלדור).

או בקיצור, המהלך הוא:

התחלה:
סדריק והארי במפתח מעבר לאליפות העולם
אוכלי מוות באליפות
אות אפל בשמיים
ווינקי נחקרת עם קראוץ הבן לידה (מוסתר)
מופעל פריורי אינקנטטם על השרביט של הארי.

סיום:
סדריק והארי נוגעים יחד במפתח מעבר לבית הקברות
אוכלי מוות
אות אפל על הזרוע
פריורי אינקנטטם על השרביט של וולדמורט
הארי וסדריק המת נוגעים יחד במפתח מעבר בחזרה למבוך.
ווינקי נחקרת עם קראוץ הבן לידה  (גלוי). 

תודה לשחר על זיהוי התבנית. בהרצאה מוצגות עשרות תבניות בסגנון זה לאורך הספרים המעידות על כתיבה מודעת תבניתית ומורכבת של רולינג. על הסיבות והרווחים מכתיבה כיאסטית בהרצאות שלנו בנושא. 



חידת החלום של הארי ביער

"היה לו חלום מוזר ביותר. הוא הלך ביער, אש־המחץ שלו מונח על כתפו, ועקב אחרי משהו לבנבן־כסוף. הדבר הזה פילס את דרכו המפותלת סביב העצים שלפניו, והארי ראה אותו רק בהבזקים חטופים בין העלים . 
להוט להדביק את הדבר הזה, הוא האיץ את צעדיו, אך ככל שנע מהר יותר, כך עשה גם זה שאחריו רדף. הארי התחיל לרוץ, ושמע לפניו קול פרסות במרוצה מתגברת. כעת הוא רץ בכל כוחו, ושמע לפניו קולות דהירה. ואז הוא פנה אל תוך קרחת יער, ו-
"אאאאהההההרררררחחחחח ! לאאאאאאאאאא ! "
הארי התעורר בבת אחת, כאילו מישהו סטר על פניו. "

בקריאות ראשונות של הספרים אפשר בקלות לשכוח את תיאור החלום הזה. 
ובאמת מאיזה ספר הוא לקוח?

מצד אחד, ההתרחשות שלו בקווים כלליים מאד מזכירה את הפרק "האיילה הכסופה" בשביעי. הארי הולך ביער חשוך ועוקב אחרי משהו לבנבן כסוף (פטרונוס האיילה) שמפלס דרכו סביב עצים שלפניו. הארי מנסה להשיג את הדבר וגם קל הפרסות והדהירה מתאים. גם קרחת היער ובה הבריכה הקפואה וסכנת החיים במפגש עם ההורקרוקס של וולדמורט וההצלה המפתיעה של רון. 

מצד שני, ייתכן שהחלום בכלל רומז לספר הראשון כאשר הארי הולך ביער בעונש של האגריד, עוקב אחרי משהו לבנבן כסוף - דם החד קרן הפצוע. הארי מתקרב לקרחת יער אל עבר קווירל-דמורט  שותה הדם ושומע קול פרסות ודהרות של פירזנה הקנטאור המציל אותו במפתיע.

אז מאיפה הקטע הנ"ל לקוח? מהספר הראשון או מהשביעי? לא זה ולא זה. הוא מהספר השלישי כשהארי מתעורר מחלום רגע אחרי שסיריוס בלק התגנב למיטתו של רון (האסיר מאזקבאן, עמ' 273-272). בשל האירועים עם סיריוס דעת הקורא מוסחת לחלוטין מהחלום והוא לרוב נשכח עד קריאות חוזרות. 

אז רולינג שותלת חלום סמלי שמקשר אותנו לאירוע שהארי כבר פגש בסיום השנה הראשונה ועוד יפגוש בוריאציה אחרת בתום 'השנה השביעית'. כלומר החלום הוא פלאשבק וגם רמז מטרים להמשך הסדרה. 

מעניין שהחלום מתאים בעקיפין גם להמשך האירועים בספר השלישי עצמו. בשיאו של 'האסיר מאזקבאן' הארי נמצא ביער בלילה ומבחין במשהו לבנבן כסוף - הפטרונוס שלו עצמו של אייל, המופיע כשהוא חוזר בזמן כדי להציל את סיריוס ואת עצמו מהסוהרסנים...

ניתן להבחין שבכל המצבים הארי בסכנת חיים ביער חשוך. בשלושתם יש תיאור של מוות  פגיורטיבי אך ברגע האחרון יש הצלה בדמות ייצור קסום עם פרסות (קנטאור בראשון, פטרונוס אייל של הארי בשלשי, פטרונוס איילה של סנייפ בשביעי). שלושת הרגעים מתחברים גם לוולדמורט  - חלקיק הנשמה של וולדמורט שנדבק לקווירל, זכרון המפגש עם וולדמורט ברצח הוריו של הארי במפגש עם הסוהרסנים בשלישי והמפגש עם חלקיק הנשמה בקמיע-הורקרוקס בשביעי. 

חלום זה הוא דוגמה לכתיבה במבנה טבעתי חוזר או כיאסטי מורכב כפי שרולינג נוהגת לעשות בספרים. המספר והארי עצמו לא מתייחסים אל החלום אך הוא משרה תבנית חוזרת לאורך הספרים ומקשר בין מצבים שונים לכאורה בעלילה.  החלום גם מבטא אולי מעין רגע משמעותי שחורג מהזמן הכרונולוגי כמו 'רגעים' משמעותיים חוזרים אחרים בסדרה. הרחבה על כך בהרצאה על הזמן בהארי פוטר ובהרצאה על המבנה הכיאסטי. 

(תודה לענת ברלב שהבחינה  וקישרה כבר לפני שנים רבות בחיבור בין החלום מהספר השלישי להתרחשות בספר השביעי ולעמוס בן ישראל ששיתף אותי בקשר המעניין לספר הראשון עם קווריל-דמורט.)


הקדשת הצלקת בספר השביעי

רותם רונן הציע לי פרשנות מעניינת מאד שרואה בהקדשה שרולינג כתבה בצורת צלקת בפתיחת הספר השביעי כביטוי דו משמעי משעשע.  בעברית קשה להבחין בכך בשל התרגום:

"ההקדשה בספר זה מתפצלת לשבעה: לניל, לג'סיקה, לדייוויד, לקנזי, לדי, לאן, וגם לכם, אם נשארתם נאמנים להארי ממש עד הסוף."

אך במקור אך באנגלית הניסוח יותר דו משמעי בסיום:

The dedication of this book is split seven ways: to Neil, to Jessica, to David, to Kenzie, to Di, to Anne, and to you, if you have stuck with Harry until the very end.




שימו לב למשפט:   to you, if you have stuck with Harry until the very end

יש כאן הקדשה מרומזת לא רק לקורא שנשאר עם הספרים עד הסוף אלא גם לצלקת בעצמה ש'נתקעה' עם הארי עד הסוף - עד סיום האפילוג.



על גלימות היעלמות, חתולים ותבניות כיאסטיות

אחד הדברים האהובים עלי בהרצאות "שבעת הפוטרים" על תבניות חוזרות בתוך הספרים ובין השבעה הוא שברגע שמבינים מה לחפש עולים לקוראים בקריאה חוזרת וגם תוך כדי ההרצאה קישורים חדשים ומפתיעים שאף פעם לא חשבתי עליהם. 

שחר דואק חזרה לקרוא את הספרים אחרי ההרצאות ומצאה תובנות רבות ותבניות חדשות. 

הנה אחת מופלאה במילים של שחר (מורכב אך כדאי לעקוב):

"חידה: היכן מופיע הדפוס הזה?
הארי תוהה האם גלימת היעלמות עובדת גם על חתולים, או שתשומת ליבו של החתול התעוררה באמצעות חוש אחר. בסיטואציה הזו נמצאות שתי דמויות: אחת הדמויות ברחה מאזקבן. הדמות שנחשדת בכך שהיא אוכל מוות למעשה אינה אוכל מוות אלא רק מופללת על-ידי הדמות השניה. המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, שמסתיר את זהותו, לוקח מהארי את מפת הקונדסאים שבכוחה לפתור את התעלומה המרכזית של הספר על-ידי כך שהיא מראה את הדמויות מבעד לתחפושות.

תשובה 1 -  בספר השלישי:
הארי תוהה האם גלימת היעלמות עובדת גם על חתולים (קרוקשנקס), או שתשומת ליבו של החתול התעוררה באמצעת חוש אחר (שמיעת הציוצים של סקאברס-פטיגרו). בסיטואציה הזו נמצאות שתי דמויות - פיטר פטיגרו והאסיר הנמלט סיריוס בלאק: אחת הדמויות ברחה מאזקבן . הדמות שנחשדת בכך שהיא אוכל מוות למעשה אינה אוכל מוות אלא רק מופללת על-ידי הדמות השניה  שכן הרצח וההסגרה של הפוטרים נעשתה על-ידי פטיגרו אך הוא הפליל את בלק. המורה להתגוננות מפני כוחות האופל (לופין, שמסתיר את זהותו כאדם-זאב בגלל סטיגמות מהחברה) לוקח מהארי את מפת הקונדסאים שבכוחה לפתור את התעלומה המרכזית של הספר על-ידי כך שהיא מראה את הדמויות מבעד לתחפושות (למרות שפטיגרו אנימאג רואים את זהותו האמתית במפה וכך מתגלה שהוא חי ושהוא זה שהסגיר את הפוטרים והפליל את בלק).

תשובה 2 - בספר הרביעי:
הארי תוהה האם גלימת היעלמות עובדת גם על חתולים (גברת נוריס), או שתשומת ליבו של החתול התעוררה באמצעות חוש אחר (ריח הסבון מהאמבטיה של המדריכים). בסיטואציה הזו נמצאות שתי דמויות(סוורוס סנייפ והאסיר הנמלט ברטי קראוץ הבן): אחת הדמויות ברחה מאזקבן . הדמות שנחשדת בכך שהיא אוכל מוות למעשה אינה אוכל מוות (חושדים בסנייפ, כמו תמיד, עם קצת עזרה מהרמזים של קראוץ'-הזעם על כך שקראוץ' מנסה לתפוס קוסמי אופל). המורה להתגוננות מפני כוחות האופל (שמסתיר את זהותו והוא למעשה לא עין הזעם אלא קראוץ' הבן) לוקח מהארי את מפת הקונדסאים שבכוחה לפתור את התעלומה המרכזית של הספר על-ידי כך שהיא מראה את הדמויות מבעד לתחפושות (מראה את זהותו האמתית של קראוץ' למרות הפולימיצי ובהמשך תשמש אותו כדי לרצוח את אביו שבא להתוודות בפני דמבלדור. אם היתה נשארת אצל הארי היתה יכולה לפתור את התעלומה לפני הסיום הטרגי של המבוך בבית הקברות)."

וואו. המדהים הוא שיש כל כך הרבה קשרים סמויים כאלו בכתיבה של רולינג שרובם מתחילים להתגלות רק שנים אחרי שמיליוני קוראים נאמנים התעמקו בסדרה...



הטריקים 'הטכנולוגייים' שהרעים לומדים מהטובים ולהפך

לא פעם יש מצבים שהמצאה/קסם/הברקה יצירתיים של צד אחד משמשים בהמשך את הצד השני. 'גניבת הפטנטים' יוצרת אנלוגיות מעניינות שקשורות לכוונות שלשמן משתמשים ב'טכנולוגיה'.

רון והארי משתמשים בפולימיצי להתחפש לקראב וגויל בשני ואחר כך מאלפוי מאמץ את הטריק של הרמיוני כשקראב וגויל משתמשים בפולימיצי נגד השלישיה בשישי בשמירה על חדר הנחיצות.

רעיון השימוש בחדר הנחיצות עצמו על ידי צבא דמבלדור מאומץ שוב על ידי מאלפוי בשישי ולמטרות הפוכות.

הרמיוני ממציאה את המטבעות המכושפים בחמישי למסדר עוף החול בעקבות רעיון האות האפל המקועקע על זרוע אוכלי המוות. בעקבות זאת מאלפוי שוב גונב את הפטנט ומשתמש בו בשישי לתקשר עם אוכלי המוות.

פרד וג'ורג' מכניסים לשימוש את אבקת החושך מפרו שאחר כך מאלפוי יאמץ כנגד צבא דמבלדור ליד חדר הנחיצות. פרד וג'ורג' הם גם ששלחו את מונטגיו מפלוגות הפיקוח בארונית המעלימה מהוגוורטס לסמטת נוקטורן בעוד שמאלפוי שוב גונב את הרעיון ומכניס לתוך הוגוורטס את אוכלי המוות.

אמברידג' מציעה להארי תה, קפה או מיץ דלעת בחמישי ובתוך המשקה מכניסה וריטסרום (שיקוי אמת שמתברר כמזוייף על ידי סנייפ והארי בכל מקרה לא שותה ממנו והפלסבו עובד רק אמברידג')

הארי מאמץ את הפטנט כשמציע לרון קפה, תה או מיץ דלעת בשישי לפני משחק הקווידיץ ובתוכו כאילו מכניס שיקוי מזל (שרון כן שותה ומאמין כפלסבו וגם הרמיוני מאמינה)

וולדמורט משתמש לרעה בקריצ'ר גמדון הבית במערה כדי ומתכוון להורגו כדי למנוע מותו של וולדמורט. אחר כך בהיפוך רגולוס בלק מאמץ את השיטה והפעם למטרה טובה ותוך הצלת הגמדון והקרבת חייו של רגולוס עצמו.
בהמשך אוכלי המוות ישתמשו שוב בקריצר כדי לשקר להארי על סיריוס ולפתות אותו למחלקת המסתורין (מה שמוביל לרצח סיריוס). ולאחר מכן שוב הארי יעזר בקריצ'ר מרצונו למתן מידע חשוב וסיוע במאבק עד הסוף.

יש גם לחשים שנלמדים בעקיפין ו'עוברים' ידיים גם כן כגון האקספליארמוס שנלמד שלא במתכוון דווקא על ידי סנייפ בדו קרב בשני ואחר כך הופך לסימן המזהה של הארי ומציל אותו כמה וכמה פעמים. גם רעל שיני הבסיליסק שמשמש את סליתר'ין ויורשו הופך לחרב פיפיות כשהארי משמיד איתו את היומן ובעיקר כשרון והרמיוני משתמשים בשיניים להרס הספל ההורקרוקס של היורש.

חלק מההבדל בין 'הטובים' ל'רעים', כפי שעמוס בן ישראל האיר בצדק, נוגע לכך שחברי המסדר לדורותיו לא ישתמשו באמצעים 'טכנולוגיים' פסולים גם למטרה ראויה. הם יימנעו ההורקרוקסים, שתיית דם חד קרן, וימעטו בקללות שאין עליהן מחילה. כאשר משתמשים בטכנולוגיית קסם כאמצעי פסול להשגת מטרה ראויה התוצאות קשות (כגון השימוש של פאדג' ומשרד הקסמים בסוהרסנים באזקבאן או בהוצאה להורג של קראוץ' הבן).

בעיני יש כאן גם הדגשה של רולינג שהעיקר הוא לא היתרון ה'טכנולוגי' הוא הקסום/המבריק. כמו במציאות המוכרת לנו, החידושים הטכנולוגים, ההמצאות והשיטות בוודאי אינן נחלת 'הטובים'. למשל הפושעים וארגוני הטרור יפתחו שיטות מתוחכמות ויהנו מטכנולוגיה ומשאבים לא פחותים מהמשטרה ורשויות החוק. לא פעם רעיון ומכשיר ייחודי יאומץ במהרה על ידי הצד השני וישתמשו בו לצרכים מנוגדים וגם כנגד הממציא. אפשר לראות זאת גם כמעט בכל סדרת טלויזיה עכשווית.

מה מבדיל את הגיבור או הטובים בכל זאת?
לא הטכנולוגיה/קסם/משאבים/מקצועיות והמצאות.
אלא הבחירה המוסרית והכוונות.
בסופו של דבר בהארי פוטר, כמו ברוב היצירות המודרניות (ספרים, סרטים, סדרות טלויזיה וכדומה) נגלה שהגיבור מצליח ואנו יכולים ורוצים להזדהות עמו דווקא בגלל היכולת שלו לבחור בראוי והנכון ולא בנוח והקל. דווקא בכלל הכוונות לטוב ולטובת הכלל. המעשים החורגים מהאגו ומטובה חומרית. היכולת לאהוב ולפעול מתוך תפיסה ערכית ולמען מטרה ראויה.
הרעיונות של רולינג מודגשים בהקשר זה לדעתי גם דרך החילופים הרבים ואימוץ הרעיונות הקסומים עד למצב של שוויון ואפילו עדיפות 'טכנולוגית' לרעים וכך בולטת הגבורה של הארי/דמבלדור/סנייפ וחברי צ"ד והמסדר כתוצאה מבחירות מוסריות הרבה יותר מאשר יכולות.




בידל הפייטן ורולינג הפואטית - לבו השעיר של הכושף

מעשיות בידל הפייטן הן יצירות מורכבות הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. הן בתוכן וההתאמה של נושאי העומק שלהן והרעיונות לאלו של הארי פוטר וגם באופן הכתיבה. דוגמא לכך היא 'ליבו השעיר של הכושף'. על משמעותה ותוכנה התייחסתי לא פעם בהרצאות אך הפעם טעימה דווקא מסגנון הכתיבה.

כזכור, במרכז המעשיה והמפגש של הכושף ובת זוגתו במרתף עם ליבו השעיר החנוט בתיבת בדולח מופיע הקטע הבא:

"כל השנים שבהן נותק מעיניים, מאוזניים ומאצבעות, לא נפל הלב קורבן ליופי, לקול מתנגן, למגע של עור חלק כמשי."
(מעשיות בידל הפייטן, 63)

זו תמונה מטפורית יפה - לב הוא אמנם 'מטפורה מתה' (שחוקה) לרגשות/נשמה אלא שרולינג עושה החייאת לב למטפורה משום שיש כאן לב פיזי ששוב הופך סמלי ו'לא נופל קורבן'.

בנוסף לכך העיניים, האוזניים והאצבעות הן מה שנקרא בספרות 'מטונימיה' משום שהכוונה לבעלת העיניים, האצבעות והאוזניים ולייצוג סמלי לחושים הנקשרים לאהבה.

בתוך המשפט נוצרת תקבולת משלימה.

 עיניים>>>יופי. אוזניים>>>קול מתנגן. אצבעות>>> מגע של עור חלק כמשי.

המשפט הקולח מעביר היטב את התחושות שלנו ביחס לכושף ולמעשיו.


אבל זו רק ההתחלה.

קריאה זהירה של המשך המעשייה מגלה שמשפט זה הוא חלק מתקבולת גדולה ומורכבת יותר שהופכת לכיאסטית (מוצלבת שחלקי המשפט עומדים זה מול זה בסדר הפוך).

כזכור, הכושף מחזיר את הלב השעיר לחזהו והעלמה מצהירה שהוא נרפא ויידע אהבת אמת ומחבקת אותו.

ואז מופיע הקטע הבא:

"מגע זרועותיה הלבנות הרכות, צליל נשימתה באוזנו, ניחוח שערה הזהוב השופע - כל אלה פילחו כפגיונות את הלב שזה עתה התעורר. אבל במשך הגלות הארוכה הוא נהיה מוזר, עיוור ואכזרי בחשכה שאליה נידון, (...)"
.(מעשיות בידל הפייטן, 64).

שוב מופיעות מילים שהן מטונימיות לחושים שהוזכרו (בתוספת ריח השיער) אך הפעם בסדר מנוגד. בעצם התקבולת הגדולה הופכת למעין כיאסטית (מוצלבת).
הנה סדר הדברים:
עיניים
אוזניים
אצבעות

יופי
קול מתנגן
מגע של עור חלק

מגע זרועות
צליל נשימתה
(ניחוח) שערה הזהוב


או בסידור כיאסטי (בצורת X) :


A התחלה - הכושף מבתק ליבו ומעבירו למרתף

        B יופי (עיניים) 

                                    C קול מתנגן (אוזניים)

                                                         D מגע עור חלק (אצבעות)
         
                                                                             X (אמצע - הכושף מחזיר לחזהו את הלב השעיר)

                                                         D' מגע זרועות 

                                     C’ קול נשימתה 

        Bמראה (וניחוח) שערה הזהוב

A'  סיום - הכושף שוב מבתק ליבו ואת לב העלמה



הקטע כולו מקבל משמעות אסתטית וממחיש את המהלך בסיפור ולמרות שלכאורה יש כאן כתיבה פשוטה ומינימליסטית של המעשיות.

המשחק הלשוני תואם ומדגיש את המהלך במעשיה שבמרכזה (בליבה) הסצנה עם הלב השעיר ומעשיו הנוראיים של הכושף.

בניגוד לתיאור החושים הנקשרים לאהבה בעידון רב ורוך, מתוארים אותם החושים בצורה חייתית וגסה לגבי הלב המנותק שהופך עיוור, שעיר, מצומק ובעל תאוות נוראיות (אכזרי, תאב שליטה, חמדן) במקביל לבעליו הכושף.

יש עוד הרבה הרבה מה לומר על המעשיה הקצרה והמופלאה הזו. אבל זה כבר בתובנות הבאות או בהרצאה בעקבות בידל הפייטן.




איכות ספרותית בספרי הארי פוטר

הכתיבה הקולחת, הניסוחים הפשוטים והעלילה המסנוורת של ג'יי.קיי רולינג הובילו, לצד ההצלחה האדירה של ספריה, גם לנטייה - לא מוצדקת כלל- לזלזל ביצירה במובן שאפשר לכנות 'איכות ספרותית'. דוגמאות לאמירות בסגנון זה לא חסרות גם מפי אנשי ספרות וחוקרים.

הסופר ומבקר הספרות פיליפ וומאק טען לאחרונה בטלגרף כי "הספרים עצמם לא שווים מחקר משום שהפרוזה בסיסית מדי. (...) זה נכתב בצורה מגושמת ולעיתים מסורבלת – למרות שזה מצליח לספר את הסיפור היטב. וזה נעדר עידון. אפילו פרופסור סנייפ, שאמור להיות מורכב, הוא כל כך צפוי.

וומאק לא לבד בטענות שאין מקום למחקר אקדמי רציני על הספרים. פרופסור גרג קארי מאוניברסיטת נוטינגהם התראיין גם הוא בטלגרף ותרם את חלקו: "קשה לשמור על יצירתיות לאורך שבעה ספרים. כתוצאה מכך, הרעיונות מתבלים ומתיישנים במהירות. בחינת ההצלחה הפנומלית של היצירה של רולינג – יותר מאשר האיכות הספרותית שלה – יהיה פורה יותר."

ג'ון מולאן , פרופסור לספרות מיוניבסיטי קולג' בלונדון, הסביר בעיתון הגארדיאן: "אני לא נגד הארי פוטר, הילדים שלי אהבו את זה, [אבל] הארי פוטר זה לילדים, לא למבוגרים. (...) זה הכל אשמת [המחלקות של] לימודי התרבות. כל מה שנצרך בתיאבון על ידי הקהל הופך לנושא למחקר אקדמי".


שלוש הביקורות הללו הן טעימה ממבחר לא קטן שנכתב ברוח דומה. כמובן נכתבו גם ביקורות ספרות חיוביות ומעניינות. ישנן ביקורות שליליות שכבר הפכו 'קלסיקה' דווקא בקרב חובבי הסדרה לאור הניגוד בין טענותיהם למה שקוראים נאמנים אחרים מצאו בספרים. ביניהם נזכיר את  הביקורת של פרופסור הרולד בלום, מבקר ספרות מפורסם מאוניברסיטת ייל, המשוכנע שכתיבתה של רולינג "איומה", "לא דורשת כלום מהקורא" ומלאת קלישאות. בלום התייאש כבר בספר הראשון וסיכם את חווית הקריאה שלו גם בבוסטון גלוב: " התודעה של רולינג נשלטת עד כי כך על ידי קלישאות ומטפורות מתות עד שאין לה שום סגנון כתיבה אחר".


אף בישראל נכתבו, בעיקר אחרי הספרים הראשונים, מספר ביקורות לא מחמיאות ומזלזלות על ידי מבקרים בעיתונות.  אריאנה מלמד ניסתה להראות שאין בספר שום דבר מיוחד או חדש ("הארי פוטר, ביג דיל - 10 הרהורי כפירה מנומקים" ). מלמד זלזלה באיכות ספרותית של הסדרה וכתבה אחרי הספר הרביעי  ביקורת שהדגישה לקוראים המבוגרים שזהו ספר ילדים ולא יותר: "אם אתם רוצים לקרוא את זה כדי לדעת מה מעניין את ילדיכם, עשו זאת, אבל אל תצפו להיות מוצפים בתחושה של קסם, פלא, נס. ואל תכריחו את עצמכם: הספר הזה לא נועד לכם.". 

גם הסופרת נורית זרחי הצטרפה למבקרים בהרצאה שנשאה ביום עיון בנושא. סיכומי עיקרי ההרצאה כוללים תיאורים שליליים ביותר לאיכויות הספרותיות ולעומק של יצירתה של רולינג. נורית זרחי טענה כי :" 'הסמלים בסדרת הארי פוטר רדודים. הם לא 'מסמלי קסמים' אלא 'הם באמת הקסמים', והם נטולי משקע נפשי. יש בספרי הארי פוטר ודומיו 'תיאור של תיאור' המאבק האנושי, אך לא המאבק האנושי עצמו'."  ולפי מקור אחר הוסיפה: "על אף התמצאותה של רולינג בספרות המיתולוגית, אצלה הכל שטחי: המטאטא הוא אמצעי טכני שאינו מייצג דבר, את הארי המסכן מחלצים יום אחד בלי שיתאמץ ומעבירים אותו לבית הספר לקוסמים. בספרי נארניה זה לא כך. הספרים גדושים בסמליות נוצרית – האריה מסמל את ישו, בין הילדים יש ילד שמתחבט בין הטוב לרע. בספר "בסוד הגן הנעלם" הגן הוא סמלי, (...)".

היו גם בישראל אפילו מבקרים כמו בני ציפר ב'הארץ' שמראש החליטו בזלזול שימנעו מקריאה של הספרים: "ואני - נאמן לעצתו של דז-אסנט, גיבור רומאן צרפתי אחד שקבע לעצמו לתעב תמיד מה שהרבים אוהבים (...)  - כבר יודע שלא אקרא את 'הארי פוטר'. מוטב אנלפביתיות על אהבת הספרים הזאת, שמחסלת את המקוריות ומייצרת מוחות משועתקים בכל אשר תפנה.". יש לציין כי עד כה התפרסמו בעברית מעט מאד ביקורות או מחקרים מהאקדמיה בישראל. 

אז האם יכול להיות שפרופסורים בעלי שם ומבקרי ספרות רציניים ללא ספק טועים לחלוטין בהערכתם את הארי פוטר? כן. זה גם לא כל כך מפתיע. הפופולריות וההתלהבות יצרו גם אנטי ומחסומים ודעות קדומות בקרב המומחים. חלקם גם הסתפקו בקריאה שטחית ולא שלמה (כגון לקרוא רק את הספר הראשון שנכתב במתכוון בשפה, סגנון ומורכבות אחרת ממהספרים האחרונים). כשלוקחים בחשבון את העובדה המקובלת שיצירת אמנות גדולה לפעמים דורשת זמן רב שיחלוף עד שתזכה להערכה הראויה לה וכשבוחנים פרשנות מוזרה של רבים מהמומחים ליצירות חדשניות ומהפכניות מן העבר - אפשר להניח שביקורות אלו מתבקשות שיופיעו.

במקרה של 'הארי פוטר', לא אחת אפשר לשמוע גם מקוראים נאמנים שמאד אהבו את הסדרה ובכל זאת תוהים האם זו 'רק' הנאה והתלהבות או שמא אכן יצירת ספרות בליגה הראשונה ובעלת איכויות אומנותיות, כמו יצירות קלסיות גדולות. התשובה שלי היא כאמור: חד משמעית כן. היצירה היא יצירה בעלת איכויות ספרותיות גבוהות ללא ספק. ככל שיעמיקו בה בכלים של חקר ספרות ולא רק 'מסביב' (לא רק השפעות תרבויות, תפיסות סוציולוגיות, הנחות יסוד של המחברת, הקשר לפוליטיקה וכדומה), כך יתבררו איכויותיה. למרבה הצער המחקר הספרותי הרציני עדיין בחיתוליו. אבל גם זה יגיע.

מובן שעלינו גם להסכים מהי בדיוק אותה 'איכות ספרותית' חמקמקה (Literary Merit) ולבחון האם וכיצד היא באה לידי ביטוי בספרי הארי פוטר. ההרצאות שלנו ב'סוד הקסם' עוסקות באיכות הספרותית של הארי פוטר.  

להלן מספר קריטריונים שהשילוב ביניהם נוגע בעינינו באיכות ספרותית
ושללא ספק בולטים ביצירה של רולינג.  זאת מבלי להתיימר לתת הגדרה ברורה ושלמה (ויכוח גדול ובלתי פתור בחקר הספרות ובקרב מבקרים ובציבור הקוראים).

- מילת המפתח באומנות ובספרות בפרט - חיבור מוצלח ומורכב בין התוכן לצורה שמועבר בצורה מעניינת. 

 - כתיבה קולחת וכנה, וגם במינונים נכונים. 

 - יוצר שיש לו "מה להגיד" ושהאסתטיקה ביצירה מצליחה גם לשרת היטב את התוכן. 

 -נושאי עומק (תמות) ואמירות משמעותיות של היצירה ביחס אליהן (תזות). שאלות גדולות שהיצירה מתמודדת איתן. 

 - רבדים רבים ועשירים שבאמצעותם הרעיונות המרכזיים ונושאי העומק מחלחלים אל הקורא (עלילה היא רק אחד מהרבדים ולא תמיד העיקרי וחשובים לא פחות המוטיבים, הסמלים, המבנה הפנימי, האמצעים הרטוריים וכדומה). 

- דמויות מרתקות ומרגשות הן חלק בלתי נפרד מרבות מיצירות הספרות הגדולות.

 - דיאלוגים מוצלחים ואמינים הם מרכיב מפתח . דיאלוגים מפיחים חיים, זרימה ועומק שחיוניים לאיכות ספרותית. 

 - תכנון המאפשר הדרגתיות ומבנה יציב ומלוטש הוא אבן יסוד להפוך רעיונות גאוניים ואמירה ליצירה גדולה שהקורא מתחבר אליה ולאמת שטמונה בה הן ברגש ובפנימיותו של הקורא והן במובן הקוגניטיבי. 


- איכות ספרותית מעבירה לרוב גם חוויה של גאונות ומקוריות של היוצר שקשה להסביר אותה ולפרוט אותה לקריטריונים ויסודות מוגדרים. 

 - מבחן הזמן משמש כלי טוב להערכת איכות ספרותית בדיעבד אבל לא אחת ניתן לזהות ולחוות איכות ספרותית כבר מייד בקריאת יצירה חדשה ועדכנית.

אפשר להמשיך כך עוד ולמנות קריטריונים אך כאמור, לא מדובר בהגדרה מוסכמת סגורה. כדי להבהיר כל קריטריון והערה כאן יש צורך בדוגמאות, בפירוט והרחבה ובדיאלוג שחורג מהדיון כאן כדי שלא יראה כרשימת מכולת או אוסף סיסמאות כלליות.

כאמור, ההרצאות שלנו ב'סוד הקסם' מנסות לגעת על קצה השרביט בפן הספרותי יותר של הספרים ולעודד העמקה בסדרה קודם כל כיצירת ספרות מעמיקה. 





העמוד מתעדכן בימים אלו - חזרו בקרוב